צוואה הדדית
הצוואה ההדדית שונה מצוואה רגילה והיא מהווה הלכה למעשה סוג של חוזה בין בני זוג. במסגרת הצוואה ההדדית, במרבית המקרים בן הזוג מוריש את רכושו לבן זוגו, על מנת שזה יוריש את הרכוש לילדים המשותפים (או לילדים של כל אחד מהם במידה ומדובר בפרק ב') בבוא היום. ניתן אף להוסיף הוראות מסוימות שעניינן מניעת דיספוזיציה של נכסים מסוימים ע"י בן הזוג הנותר בחיים על מנת לשמור על הרכוש האמור בבוא היום לילדים.
הצוואה ההדדית נערכת לרוב בתנאי חוסר ודאות, בני הזוג אינם יודעים מה צופן עתידם ומה יהיה הפרש הזמנים בין מועדי פטירתם. לפיכך מעצם מהותה מטרתה של הצוואה ההדדית היא להבטיח בין השאר את עתיד הנותר בחיים אחרי פטירת הראשון.
אמנם בני הזוג יכולים לשנותה בהסכמה ואף לבטלה בכפוף להוראות החוק, אך לביטול הצוואה ההדדית לאחר פטירת הראשון יש השלכות קשות. למעשה, אם לא נקבעו בצוואה ההדדית הוראות לאפשרות לשנותה לאחר מות הראשון, כבולות ידיו של הנותר בחיים והוא אינו מוסמך לשנותה אלא לבטלה.
ההבדל בין הסכם ממון לבין צוואה
רבים אינם מודעים לכך שעריכת הסכם ממון איננה מסיימת את המלאכה בין בני זוג המבקשים להסדיר את ענייניהם הרכושיים, וככל שברצונם להבטיח שההפרדה הרכושית שקבעו בהסכם הממון תימשך גם לאחר אריכות ימים, חובה עליהם גם לערוך גם צוואה.
חשוב להבין, כי הדינים המסדירים את חלוקת הרכוש בחיים ולאחר המוות הינם שני דינים נפרדים והעובדה שקיים הסכם ממון לגבי נכסים ו/או זכויות כלשהם, לא שוללת את זכותו של בן הזוג לרשת את אותם נכסים (גם בניגוד להוראות הסכם הממון).
אני בעלת ניסיון רב בעריכת צוואות וצוואות הדדיות וכן בייצוג במאבקי ירושה שונים לרבות התנגדויות לצוואה ו/או הגנה על צוואה.
ירושות, צוואות וסכסוכי ירושה
על אף שחלקנו מכירים בחשיבותו של תכנון מוקדם לגיל מבוגר, לעיתים (ואולי בשל הקושי שבמחשבה על המוות או היעדר ידע מקצועי) נזנח נושא הצוואה ולא כולם דואגים מראש להשאיר אחריהם צוואה מסודרת. אולם, החיים אינם צפויים ולפעמים מתרחשים אירועים מפתיעים וכאלה שלא התכוננו אליהם כראוי.
עריכת צוואה נחשבת לאמצעי שכיח המקנה לאדם שקט נפשי תוך הסדרת ענייניו מבעוד מועד, בעודו צלול ומודע למעשיו, תוך ידיעה כי לאחר מותו הוא מסדיר באופן מלא את ענייניו עבור בני משפחתו, חבריו וקרובים נוספים אותם החליט לכלול במסגרת צוואתו.
סעיף 1 לחוק הירושה קובע, כי: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". בין אם באמצעות הורשה עפ"י הדין או עפ"י צוואה. העיזבון כולל את זכויות המוריש כפי שהיו לו בזמן פטירתו.
במידה והאדם לא הותיר אחריו צוואה, עזבונו יחולק בהתאם לקבוע בחוק הירושה (ירושה על פי דין) וזהות היורשים תקבע על פי הוראות חוק הירושה. היורשים על פי החוק הינם: בן זוגו של המוריש, ילדיו וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם.
תכנון משפטי מוקדם של הירושה הוא זכות ולא חובה. המשפט הישראלי מקנה חשיבות רבה למימוש הרצון המקורי של האדם ועל כן ניתנת גמישות כמעט מלאה בהגדרת היורשים. באמצעות עריכת צוואה ניתן להבטיח את הורשת הרכוש באופן המיטבי תוך הגנה מרבית על רצון המוריש ומניעת אי וודאות או טענות נגד צוואתו.
חשוב לזכור, כי פגמים בצוואה וכן פגמים בנסיבות עריכת הצוואה (למשל: במקרה בו הצוואה נערכה תחת איום; מרמה או השפעה בלתי הוגנת מצד אדם שלישי) עלולים להביא את בית המשפט לפסילת הצוואה ולהתדיינות ארוכת שנים בבית המשפט בתביעות התנגדות. לפיכך, ישנו הכרח להתייעץ עם עו"ד מנוסה אשר מתמחה בדיני משפחה וירושה טרם עריכת הצוואה.